<h1>ראב"ן סימן רפ"ח</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אסור לשאת ולתת עמהן. ואנן השתא דשקלינן וטרינן בהדייהו אפילו ביום אידם, היינו משום דלא תיהוי להו איבה בהדן כדאמרינן [ו':] ההוא מינא דשדר ליה דינרא קורדינאה לר' יהודה נשיאה ביום אידו הוה יתיב ר"ל קמיה אמר היכי איעביד אישקליה אזיל ומודי לא אישקליה הו"ל איבה, אלמא חיישינן לאיבה, ואמרי' נמי [חולין י"ג:] גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז הן, כלומר אינן אדוקין בע"ז דנימא אזלי ומודו אי שקלי' וטרינן בהדייהו, וכל מה שעושין אין עושין אלא למנהג אבותיהן ולהנאתן. ועוד דהא ר"י נשיאה [ס"ה.] שדר ליה קורבנא לאבודינא ביום אידו וכן רבא שדר לבר ששך ביום אידו משום דקים להו בהו דלא פלחי לע"ז, וגוים שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הן ומצינן למטרי בהדייהו וקים לון בהו דכל מה דעבדי להנאתן עבדי ולא לשם ע"ז. ואמר שמואל [י"א:] בגולה אין אסור אלא יום אידם ומקשי ויום אידם מי אסור והא רב יהודה שרי להו לרב ברונא לזבוניה חמרא ולרב גידל לזבוני חיטי בחגתא דטייעי ומשני שאני חגתא דטייעי דלא קביעא שפעמים עובדין אותה ופעמים אין עובדין, והני גוים עכו"ם אנו רואין שאין חושבין לאידם שפעמים עושין בו מלאכה ופעמים שאין הולכין לבית תרפותם ביום אידם ודילמא לא אזיל ומודי. ועוד משום כדי חיינו דאפילו בחולו של מועד דאסור בעשיית מלאכה מדאורייתא ומשום כדי חייו שרו רבנן, הכא נמי כיון דחיותינו הוא משא ומתן עמהן שרי, ומיהו המחמיר ופורש טפי עדיף. (א') גירסת ירושלמי א"ר [יוסי בר בון ר' חמא בר גוריון] בשם רב הבעל ע"ז ראש גיד הגויה (היא) [הוה] פירושא וכאפון היה מה טעם וישימו להם בעל ברית לאלהים פי' בעל שהוא ברית עשו לאלהים.
